תיאטרון האוונגרד - התיאטרון עסק ביצירות אומנות ואומנים שחרגו מהמסורת הקלאסית האקדמאית והמשותף ביניהם הוא אידיאולוגיה שמאלנית אנטי בורגנית.
אוונגרד בא מצרפתית ופירושו "חיל חילוץ". יצירת אומנות או אומנים, החורגים ממסורת הקלאסית האקדמאית כדי לערוך ניסויים בתפיסה אומנותית , בדרך משלהם. המשפט מתאר עולם, שבו להיגיון ולסדר המוכר אין עוד שליטה.
אמני האוונגרד הראשונים בראשית המאה העשרים. קראו למרד באמנות, שהייתה רווחת באותה תקופה באירופה. האוונגרד הוא שם כולל לזרמים שונים לפני מלחה"ע ה-2 ואחריה: סימבוליזם, פוטוריזם, "דאדא" "סוריאליזם". המשותף הוא אידיאולוגיה שמאלנית אנטי בורגנית. אך לא רק בתחום האמנות התכוונו אמני האוונגרד למרוד. מטרתם הייתה להביא גם למהפכה ולשינוי בחברה, שתהיה טובה וצודקת יותר. הם קראו לעצמם בשם זה, כיון שראו את עצמם "חלוצים" ופורצי דרך לאמנות חדשה. הם האמינו כי על-ידי האמנות החדשה הם יציגו באופן אמיתי את העולם של ראשית המאה העשרים - עולם שעבר מלחמות ומהפכות, עולם של המצאות ושל חידושים טכנולוגיים.
אלפרד ז''ארי (חי בפריס 1907-1873). מחזהו "המלך אובו" אומץ על-ידי הסוריאליסטים, שכן בו מועבר המסר, כי יש להרוס את הכל כדי ליצור עולם חדש. במחזה זה מוצג גם העימות שבין האדם למכונה. אנטונין ארטו (שחי בצרפת (1948-1896) וויטראק הקימו את "תיאטרון אלפרד ז''ארי", שפעל בפריס ב: 1936-1926..ארטו הוא אחת הדמויות הבולטות בתיאטרון הצרפתי במחצית הראשונה של המאה העשרים. אך מעבר להיותו מחזאי, שחקן ובמאי ניתן, היום, לומר בודאות שהיה זה ספרו "התיאטרון וכפילו", שתפרסם בשנת 1938, אשר השפיע על דרכם של יוצרי תיאטרון כפיטר ברוק, ירז''י גרוטובסקי, ג''וליאן בק וג''ודית מלינה, אריאן מנושקין, ותדאוש קנטור, ואשר הביא למהפכה בחשיבה התרבותית ובעשייה התיאטרונית במאה העשרים. ארטו הציב שאלות באשר למרכיביה, מאפייניה, ומשמעותה של שפת המופע בתיאטרון. באופנים שבהם השפיעו שאלות אלה על היווצרותו של דיאלוג מורכב בין הבמאי, המחזאי והמעצבים של ההצגה. על הגדרת צרכים חדשים בעבודת השחקן וביחסי קהל-במה ועל יצירת חשיבה תיאטרונית חדשה בתיאטרון . ארטו דחה את הריאליזם והצד הסיפורי וצידד בתיאטרון המיתוס והכישוף, התיאטרון בא לדעתו לשחרר כוחות בבת ההכרה של הקהל במתן ביטוי ישיר לחלומותיו. תיאטרון האוונגרד החל משנות ה60 התמקד יותר בנסיונות, בחקירה והבנת מהות החוויה האמנותית – נק'' הכובד עברה מהטקסט לפעולה. תשומת לב ניתנת לצורת העברה, ארגון החלל, למבצעים והקשר בינם לבין הצופים.
תיאטרון טואטלי : מושג שלקח ג'' מאנטונין ארטו . אין הכוונה לטוטליות במשמעות של אימוץ כל המדיומים האמנותיים לתחום התיאטרון, כפי שוואגנר רצה, אלא טוטליות , הקשורה בפעולתו של השחקן. עשייתו היא אקט טוטאלי. הוא עושה את מעשיו בכל כוליותו, בכל יישותו ולא כמחווה מכאני בלבד של היד, למשל לא כהדרכה של המוח על הגוף. שום מחשבה אינה יכולה להדריך את סך האורגניזם של השחקן, אומר ג'' בעקבות ארטו. הדרך לכוליות מובילה בשני נתיבים של ארטו: נתיב האנרכיה והכאוס (האכזריות) , ניתוץ המוסכמות והמיתוס בדרך אל תת ההכרה הקולקטיבית והשני: השחקנים חייבים להיות כמו קדושים מעונים, הנשרפים חיים על המוקד. זוהי המטאפורה של אחדות הניגודים המרכיבה את האקט הטוטאלי, השחקן מחוייב בסדר ומשמעת למרות הכאוס הגדול.
אשר
www.richtext.co.il?aff=554