לאחר חוויה אשר חוויתי.
.ולימודי תיקשור הגעתי למסקנה שחייבים לעשות הפרדה בן העולם הרוחני לארצי.
.אסור לנו לחיות בעולם הרוחני באופן תמידי.
.
לפעמים אנו עיוורים.
לפעמים אנו הולכים כצאן לטבח.
לפעמים אנו כל כך מעוניינים להגיע למקום כל שהוא שבעקבות הרצון הכל כך עז שלנו להגיע לשם.
אנו הולכים בדרכים הלא נכונות והלא זהירות.
לפעמים אנו נרדמים בשמירה ואנו נותנים לאדם שבעצם אמור להראות לנו את הדרך.
להראות לנו אותה בצורה הלא בדיוק נכונה.
בטח תירצו מספר דוגמאות אז הנה לכם מספר דוגמאות:
אנו רוצים להמריא בעולם הרוח.
כל כך אמרו לנו שאנו שם.
שההילה שלנו כל כך בהירה טהורה ומדהימה.
שאנו פשוט לא יודעים אבל עם קצת עבודה אנו שם.
אנו לומדים להכנס למצב מדטיבי.
לנסות להרגיש דברים.
אנו חושבים שהמצב המדיטבי התמידי הוא נכון עבורנו.
שאנו מגיעים למצב של ריחוף תמידי.
שלא בדיוק מעניין אותנו מה קורה סביבינו.
שהבית ישרף.
שהמקרר יהיה ריק.
אנו במצב מדטיבי תמידי.
אנו עוברים מספה לספה.
אנו עוברים מכיסא לכיסא.
לא צריך עבודה כי אנו בהמראה.
שיכינו לעצמם אוכל כי הם בוגרים כבר.
מרגישים או אולי זה בדימיון נשמות אשר באות לבקר.
מדברים בכל זמן נתון עם הבלתי ידוע (בכל אופן אנשים שחיים סביבנו חושבים שאנו במצב לא טיבעי כי אנו מדברים לעצמינו)
הילדים אומרים לנו בפה מלא שאז שהתחלת להתעניין בעולם הזה את במקום אחר את איפה שהוא מרחפת.
שאת פיתאום אומרת רגע כבד לי הם לוקחים את זה כבר בהומור של שאלות כמו:
מה כבד לך? התיק?
מה כבד לך? האוכל שאכלת לשני שעתיים?
ושאת אומרת אני מרגישה משהו
את לא רואה כי את נכנסת לעולם הזה שלך אבל הם נותנים בך מבט מזלזל של אוף את השטויות שלך.
פה הילדים צועקים לעזרה הלוווווווו תיתעוררי אנו זקוקים לך כאן ועכשיו לא משנה מה גילנו אבל את בריחוף התמידי שלך ולא יודעת מתי לחיות בארצי ומתי ברוחני.
הלווווווווו אנחנו כאן וכאשר אנו מבקשים שיחה אנו לא רוצים שנושא השיחה יהיה רוחני של אתם פשוט לא מבינים זה קרה כי או זה קרה כי אחרת.
שאנו צועקים לך אמא כואב לנו אל תגידי לנו תבקשו ממני לעזור לכם כי אתם חייבים לבקש עזרה לפעמים אנו זקוקים למילה לחיבוק לליטוף וזה סתם קיראה לעזרה מתוך רצון שאמא תיהיה כאן עבורינו.
בן זוגך בשלב כזה או אחר למרות כל הרצון לפרגן.
למרות כל הרצון לא להפריע.
נשבר לו שבת זוגו חיה בעולם אחר ואין עם מי לדבר.
שוכבת על הספה באופן תמידי במצב מדיטיבי הלווווווו אני רוצה לשוחח עם מישהו ולא כל מילה שאני מוציא מהפה לשמוע מתקפה של אתה לא מבין אווו אני מפרשת את זה ממקום אחר.
אני צריך אישה עם שני רגליים על הקרקע ולא מרחפת לה בעולם אחר לגמרי.
פה באה הצעקה השניה את חיה בעולם משלך.
לאט לאט את מקבלת את כל אותות האזהרה של תתחילי לנחות ולהיות איתנו כי לא נעים לנו במקום שאת נימצאת. בו.
סיפטום נוסף הוא שפיתאום סביבך ישנם "חברים" אשר יש להם נגיע לנושא ומרבית היום שלך את בשיחות של ראיתי את זה.
וראיתי אחר.
ואתה היום צריך לתת לי משהו.
ומה אתה אומר שזה אומר.
ומה את אומר שזה אומר.
או דברים מהסוג הזה.
החיים הם כבר לא אותם חיים כי אין שיחות חולין של יום יום כי הכל מתפרש אצלך של היה צריך לקרוא.
הבית נשרף כי זה מה שהיה צריך לקרוא.
הילדים צרחו והשתגעו ובאו נגדי כי זה היה שיעור עבורי וכו''.
לפעמים החיים מתפרקים לנו מול העיניים כי אנו לא עירנים ואנו רואים את כל הפיצוצים האלה כשיעורים לחיינו.
אבל צריך להבין שצריך לפעמים לעשות הפרדה במיוחד שבני המשפחה לא בתוך העולם.
ושוב אני חוזרת לנושא אמא כואב לי.
הדבר האחרון שהילד רוצה לשמוע אמא כאשר צועק אמא כואב לי זה יש לך יכולות וכוחות משלך שים ידיים ותעזור לעצמך.
לא רוצה להניח עלי ידיים.
לא רוצה לעזור לעצמי
אני רוצה חיבוק וליטוף מאמא.
גם עם אני בן שש, שמונה, שתיים עשרה, שבע עשרה, עשרים ושמונה ואפילו חמישים.
כאשר מרבית חיינו סובבים סביב המורה הרוחני שלנו.
ואנו שואלים את עצמינו מה הוא היה עושה.
ולא את השאלה הנכונה מה ענו צריכים לעשות במצב כזה או אחר.
נאחזים בכל מה שהוא אומר שדבר קדוש למרות שתמיד שיחה נסגרת במשפט הבחירה היא שלך.
תחליטי מה שאת רוצה.
אבל אני הייתי אומר ש......
איפה שהוא עמוק בתוך התת מודע מושרש לעשות את מה שהוא היה עושה.
אז אולי המאמר הזה קצת מבלבל.
אולי המאמר הזה קצת לא מובן.
אבל גם כאשר אתם רוצים להמריא עם הרוח.
ולתת ליכולות שלכם כנפיים.
תחיו את הכאן ועכשיו.
סביבכם יש אנשים אשר זקוקים לכם עם שני רגליים על הקרקע.
אל תחיו במה שאחרים היו עושים ואומרים.
אל תחפשו חיזוקים מאחרים.
ההמראה, המצב רוח הנפלא, והחיזוקים נמצאים בתוככם.
ותחשבו על זה.
אור ואהבה
חגית
כל הזכויות שמורות ללנגמן חגית.
לי ורק לי ועצמי ולאושרי.