פתאום שמע קולות מרחוק ואחר כך נגעו בו ידיים. כעת נשם פתאום נשימה עמוקה והשתנק. מים ומלח בקעו מגרונו וצרבו אותו. הבין שמשו אותו מן המים, והצטער כל כך.
חלק נ
הוא נשא עצמו אל המים, טובל רגליו היחפות ובועט בגלים הקלים שהגיעו אליו. מכנסיו נרטבו, אך לא היה לו איכפת. המים הגיעו אליו עד לברכיים, ונעמו לו. גל גדול הגיע והתריע. הגל הכה בחזהו בחוזקה והדף את גופו מעט לאחור, אך הוא התעשת ועמד שוב זקוף במים. הגל הבא מצא אותו מוכן. היה מין עונג מרגש להדוף גלים בגובה החזה. הזכיר לו את אותם ימים של משחקי הכדור, כששלח זרועות ותפס כדור שהיה אמור להבריח אותו. הכאב היה חזק, אך ההתרגשות מהאומץ שאזר ומהאחיזה האיתנה בכדור היתה עזה מהכאב. הרגשה כזו לא שוכחים. כעת הרגיש קרוב לכך. לא ניצחון על היריב, אלא לעצמו מול עצמו והים המחשיך. דמויות מעטות נעו סביב מרחוק, צופים בים ובגלים, אך החושך הגן עליו מעיניים זרות. הרגיש לבד, הוא והים הבועט. החול תחת רגליו חלק ומתנועע מן הגלים והרוח, ובגדיו הרטובים הקשו עליו את ההליכה, אך הוא נסחף מעט בהתלהבות ושלח זרועות לגלים כמו מנסה לאחוז בהם, והם מתנפצים אליו. הוא איבד את שיווי המשקל פעם או פעמיים, אך חזר להתיצב. צר היה לו שלא השאיר את בגדיו על החוף. המים חמימים, אך הרטיבות מכבידה את הבגדים. כשהגיע פתאום גל גדול מאוד, נשא רגליו ונתן לו לסחוף אותו ולהטילו בחבטה חזרה לכיוון החוף, אך גל נוסף הגיע וטלטל אותו אנה ואנה. הוא משך עצמו אל המים שוב, מנסה לרכוב על גל נסוג. פתאום הגיע גל גבוה במיוחד מרחוק והפכו על פניו, מכסה אותו במים עד לאובדן נשימה. הוא ניסה לברוח ממנו בשחייה, אך היטלטל שוב ושוב. הוא לא שחיין מעולה, ובכל זאת בהחלט מסוגל לשהות במים זמן רב גם תחת גלים גבוהים, אך הגל הזה היה אימתני במיוחד וכיסה אותו במים הרבה מעבר לראשו. הוא שחה מהר לכיוון החוף, מנסה להרים ראש לנשום, אך הגלים הכו ולא אפשרו לו. פתאום שמע קולות מרחוק ואחר כך נגעו בו ידיים. כעת נשם פתאום נשימה עמוקה והשתנק. מים ומלח בקעו מגרונו וצרבו אותו. הוא השתעל חזק אך לא הצליח לשחרר את הצריבה. מישהו טפח על גבו חזק, ומלמולים הגיעו לאוזניו. כעת הבין שמשו אותו מן המים, והצטער כל כך. הוא לא פחד מהים, והחוויה היתה עזה ומרגשת. לא היה לו כל ספק שהיה חוזר לחוף בעוד גל או שניים, רגועים יותר - לא כולם עזים באותה מידה - אילו לא הפריעו לו. הם השכיבו אותו על החוף לצד סנדליו, וניסו לדלות ממנו פרטים על מעשיו בים ולמי לקרוא לבוא לקחת אותו משם. הוא הביט בהם בזעף. היה צריך להודות להם, אך לא הרגיש כך. רצה שיעזבו אותו עם פרטים. איזה פרטים? מי פרטים? למי לקרוא? אין למי. כך אמר להם. והם עמדו סביב לו מניעים בראשיהם. לבסוף הגיעו להסכמה כלשהי. נשאו אותו לרכב של אחד מהם ונסעו. הוא תהה לאן, אך לא טרח לשאול. כל הסיפור נראה לו מוזר מאוד. לבסוף נשא ראש כדי להגיד משהו, אך הם היו עסוקים בשיחה ביניהם ולא הגיבו.
חלק נא
כשעצרו לבסוף, הבין שלקחו אותו לחדר מיון. הוא ניסה להסביר שאין צורך, והוא מרגיש טוב כבר, ושיניחו לו לחזור הביתה לבד. אך הם הביטו בו ואחר כך זה בזה והמשיכו להוביל אותו למרפאה פנימה. ההתנגדות שלו לא נתקבלה בעין יפה, והם אף הביעו זאת.
- אני מצטער, באמת מצטער שהבהלתי אתכם, אבל עכשיו זה בסדר. פשוט לא הערכתי את הגל נכון. אבל אני כבר נושם בסדר.
הם אפילו לא ענו לו. לאחות שקיבלה אותם מסרו על ''עוד אחד''. מה זה עוד אחד? לא היה אתו אף אחד. הוא ניסה להסביר גם לה שהוא מרגיש בסדר, וכעת צריך להגיע הביתה להחליף בגדים. הכל רטוב, וקצת קר לו. היא הביטה בבגדיו ונדה בראשה. לבסוף אישרה לבחורים ללכת והבטיחה שרופא תורן יטפל. הם עמדו ללכת, והוא ביקש להגיד תודה. מגיעה להם תודה, אחרי הכל. אבל הוא כעס. רצה ללכת הביתה. הטירחה מיותרת ומביכה. ההסברים לאחות גרמו לה רק להניד בראשה בסבלנות. לבסוף אמרה לו שהרופא יבדוק אותו, ואז ישוחרר הביתה.
הרופא הגיע והביט בו, בסנדליו ובגדיו הביתיים הרטובים, והורה לאחות להביא לו בגדים יבשים כדי שלא יחלה. הוא ניסה להסביר שוב שבבית יחליף, אם ישחררו אותו. הוא בסדר. הרופא התעלם מדבריו והורה לו להתפשט ולעלות למיטה. הרופא משך את הווילון כדי לאפשר לו פרטיות, והוא התישב לרגע. כשחשב שאין אף אחד בסביבה, הציץ לבדוק דרך יציאה, וראה שהם ממתינים לו. הוא התפשט בלית ברירה ושכב במיטה מתכסה לייבוש מהיר. הרופא משך את הכיסוי על גופו, והחל לבדוק אותו, תוך שהוא חוקר אותו לגבי מעשיו בים באותו ערב בבגדים אלה וללא שום פרטים מזהים. החקירה נעשתה כביכול כלאחר יד, אך הוא התחיל להבין שחושדים בו במשהו. הוא הסביר שיצא מן הבית בצהריים ללא תכנון מוקדם, בהפתעה, וכשחזר הלך לכיוון הים. אין סיבה. תוך שהוא מסביר, הבין שההסבר שלו רק מסבך את העניינים. הכל נראה מופרך מרגע לרגע. הוא חשש לשאול את השאלה שחשב שהם מנסים לשאול. חשש שיעלה בדעתם שאכן כך. ניסה להסביר שהוא איש מסודר ומרצה באוניברסיטה, כל מה שלא העריך בעצמו אף פעם עמד לו כעת כמליץ יושר. אך זה לא עזר במיוחד. המראה וההתנהגות שלו באותו ערב לא תאמו את התיאור שנתן. גם את זה הבין. הבריאות תקינה, העיד הרופא, אך צריך להישאר עד הבוקר. למה? ככה.
הוא חשב שייצא לאחר גמר הביקור הרפואי, אך נראה שלא חשבו כך הם. לבסוף ראה שאין ברירה וציין שידידה שלו תוכל לאסוף אותו. המצב נעשה מגוחך מרגע לרגע. ראה את פני תמר מולו. חשב מה תחשוב היא פתאום. אך לא היתה ברירה, והוא נאלץ למסור להם את מספר הטלפון שלה.
מלכה
http://richtext.co.il?aff=3591