למדתי, השקעתי, השכלתי, מה אני עושה עם זה הלאה?
פעם קריירה היתה חשובה לי. היום קצת פחות. ובכל זאת, צריך לקום עם חיוך לעבודה, לא?
אני חושבת שעשיתי טעות. אפשר להחזיר את העולם כמה שנים לאחור?
כששאלו אותי כשהייתי קטנה מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה, אמרתי כלום.
כלום? איזו מן תשובה זאת?
כנראה שאלו אותי מוקדם מדי.. אולי הייתי רק בת 4 ולא ממש ידעתי מה אני ארצה להיות.
אמא שלי לקחה את זה לכיוון שאני אהיה מיליונרית ובאמת לא אעשה כלום.
מה הסיכוי שאהיה מיליונרית אם ההורים שלי לא מיליונרים? קלוש.
בהמשך גדלתי, ובתור ילדה שמנה, החלטתי שאני הולכת להמציא תרופה שבזכותה לא יהיו עוד אנשים שמנים בעולם.
זה יכול היה להפוך אותי למיליונרית, לא? בהחלט!
אבל זה לא קרה.
לאחרונה, שהפכתי אמא בעצמי ונחשפתי לעולמות חדשים ונפלאים, אני מאשימה את ההורים שלי במה שהפכתי להיות מבחינה מקצועית.
הם לא באמת אשמים, אבל יש להם חלק מכובד. הם לא דחפו אותי לעשות שום דבר מיוחד. הצלחתי בלימודים, הם ידעו שאני אהיה משהו, וזה הספיק להם.
אני לא אעשה את זה לליה המדהימה שלי. היא הולכת לעשות משהו מעצמה, אין לי ספק. היא הגיעה לעולם הזה דרך נס, אבל זה סיפור לפעם אחרת.
אז הלכתי לעבוד אחרי הצבא. לא משהו שמצא חן בעיני יותר מדי. תחום משאבי אנוש. חביב.. אבל לא דחף אותי ללמוד משהו בכיוון.
ואז התחלתי לעבוד בבנק. אבל עובדת כוח אדם. ראיתי את עובדי הבנק הקבועים מקבלים משכורות יפות, מבסוטים מהעבודה, תנאים טובים. אמרתי לעצמי - זה מה שאני רוצה להיות.
אז איך מקדמים את זה? הולכים ללמוד משהו בתחום.
נכנסתי לאוניברסיטה הקרובה ונרשמתי ללימודי ניהול. היה שם גם כלכלה וגם משאבי אנוש - נהדר.
כשסיימתי את התואר הראשון, בדם יזע ודמעות, בעלי שיחיה אמר לי: "הגעת עד לכאן, לא כדאי כבר להמשיך?" ודחף אותי להמשיך את התואר השני.
נכון לאותה תקופה עדיין לא היתה עבודה שהצדיקה את שכר הלימוד המופקע בארץ.. אבל המשכתי בלימודים.
לאחרונה קיבלתי את התואר השני.. במנהל עסקים.. אבל מה עושים עם זה?
איך מוצאים עכשיו עבודה נהדרת כשיש בעיקר תעודות, אבל אין ניסיון תעסוקתי משמעותי?
אם מישהו יודע את התשובה - הוא הולך להיות מיליונר.
שלכם,
רומי