ילד ראשון משנה לגמרי את כל מה שחשבתי על הורות וגיליתי דברים חדשים בעצמי כאמא .
לפני חצי שנה ילדתי את בני הבכור בלידה רגילה לצערי עם אפידורל ויצאתי משם עם תפרים וטחורים משהו שאף אחד לא הכין אותי נפשית ,התעקשתי שאני מסוגלת להיות אמא במשרה מלאה מהיום הראשונה מה שכמובן לא קרה ואחרי יומיים כבר ארזתי תיק והלכתי לאמא שלי לחודש מנוחה ולכן התחלתי להרגיש כאמא לילד רק חודש וחצי אחרי הלידה שהייתי איתו לבד בבית בלי לפחד מכל התעטשות שלו ובלי תחושת חוסר אונים שהוא בוכה.
להיות אמא תמיד היה נשמע לי משהו מפחיד וגדול והיום אני חושבת שזה באמת גדול ומדהים וכל יום אני מודה לאלוהים שנתן לי את הזכות להביא מלאך לעולם .
כל יום זה באמת יום חדש מלא הפתעות ,כל יום אני מגלה דברים חדשים תנועות שהוא עושה ,מבטים ,קולות וכמו שהוא מתפתח אני מתפתחת איתו אנחנו בעצם גדלים יחד כמובן שבעלי איתי חולק כל הזמן את החוויות המדהימות ורובן גם זוכות לתיעוד (שנסתכל עליהם שנהיה זקנים).
להיות הורה זה תהליך של התבגרות אישית זה אחריות עצומה בעצם אפשר לומר שחיים של ילד נטולים בהורה ,אין פה מקום ליותר מדי טעויות אני לא אומרת שאסור לטעות אבל תמיד צריך להיות עם היד על הדופק עם זה לא לפספס אף שלב בגדילה שלו ואחר כך להתחיל לחנך אותו וכן אלה ואלה ובעצם האחריות של הורה לא מסתיימת .אני מסתכלת על ההורים שלי אני מעריצה אותם ואני יכולה להגיד שאני מכירה די הרבה אנשים שלא מסוגלים לומר זאת על ההורים שלהם שלא היה להם חום ואהבה וחינוך התבטא בכסף .
אמא שלי תמיד ידעה לחבק ולאהוב ולפנק המילה "לא" לא נשמעה הרבה מפיה אבל תמיד ידענו את הגבולות ,היא תמיד היתה אמא וגם חברה וגם כיום שאני נשואה ואמא בעצמי אני תמיד ארגיש בביקור בבית הוריי הילדה הקטנה המפונקת ולרגעים אני שוכחת שאני בעצמי כבר אמא .
מזלי שיש לי מודל לחיקוי שאני מגיעה ממשפחה שתמיד נתנה חום ואהבה ושיש לי את השפע הזה לתת לבני ואת הסבלנות ואת הרוגע ותמיד יש מי שיתמוך בי ברגעי משבר ויש כאלה במיוחד אחרי לילות ללא שינה או בפעם הראשונה שהיה לו חום .
החיים משתנים מקצה לקצה ברגע שהופכים להיות הורים וכמה שמנסים לחזור לשגרה שהיתה זה לא קורה ומי שאומר שהוא מצליח אני לא באמת האמין לו ואני הגעתי למסקנה שצריך להסתגל למציאות החדשה וכמו שאדם נשוי זה לא כמו אדם רווק ככה זה זוג נשוי שהופך להיות זוג הורים הכל הופך להיות תלוי בילד והכל מתמקד בילד והזוגיות הולכת מעט לאיבוד ושצריך את התמיכה ואת האהבה של בן הזוג ואסור אסור לשכוח שכמו שהילד הוא הדבר הכי חשוב בעולם ככה גם הזוגיות ואסור להזניח אותה הטיפ שלי פעם בשבוע שבועיים ללכת ביחד לבית קפה או סתם מקום ששניכם אוהבים ולהנות שעה שעתיים לעצור את העולם לזמן איכות יש זוגות שהולכים לבד אנחנו לוקחים את הילד איתנו הוא חלק מההנאה שלנו ביחד .
להיות הורה זה תהליך שאף אחד לא ממש מדריך אותנו ואומר לנו מה יקרה ההורה לגמרי לבד צריך להתמודד עם זה ואת הפרס לתהליך הוא מקבל בחלקים בכל סיום פרק גדילה של הילד אני מקווה שהתהליך שאני עוברת יהיה מלא הפתעות ושלא יהיו הרבה טעויות כי לבינתיים אני חושבת שאני אמא די בסדר למרות שגילתי שיש בי צד פולני שאני מקווה שיעבור לי בזמן התהליך ושאני ובעלי נמשיך לתמוך אחד בשני ושתהליך ההורות יגלה בנו עוד תכונות שאנחנו מגלים על עצמנו ושנהנה כל יום ויום מהזכייה הכי גדולה בעולם לראות כל בוקר את הילד שלנו מחייך וצוחק.
מורן אמא טרייה