אין כמו אהבה של הורה לילדיו.
אבל האהבה הזאת יכולה רק להתעצם כשהילד זה הדבר הכי לא מובן מאליו בעולם.
לפעמים אני אומרת לעצמי שהנה, הלב שלי התרחב לגבול היכולת שלו.
אבל אז קורה משהו וגורם לי להבין שיש עוד הרבה מקום להתרחבות שם. וזה לא בגלל שאכלתי עוד משהו משמין.
ליה שלי היא הדבר הכי יקר לי בעולם.
היה קשה להשיג את ההריון שלה. והיה קשה עוד יותר להילחם כדי שתגיע אלינו בחיים.
ההריון היה קשה, בעייתי, לא בריא. רופאים אמרו לוותר, להפסיק ולהתחיל מחדש. אבל איזו אמא יכולה להפסיק הריון בקלות שבה אומרים זאת הרופאים? לא רבות.
בלידה לא ידעתי מה אני אקבל. אם היא תצליח לשרוד את הלידה או לא, אם היא תהיה בריאה או לא, אם בכלל תנשום ואם לא - האם יצליחו להחיות אותה.
בסופו של דבר היא הפתיעה את כולם. 768 גרם של תקווה ואהבה שרק הולכים ומתגברים מאז ועד היום, שנה וחודש מאוחר יותר.
אני לא יודעת אם כל הורה אוהב את ילדיו כמו שאני אוהבת אותה,
אני מאוד מאוד מקווה שכן.
כל שלב בהתפתחות שלה כל כך לא מובן מאליו.. כל כך מיוחד וכל כך מדהים.
היום היא כבר הולכת סביב רהיטים, אבל בקטע השפתי עדיין אין שום דבר.. ואני כל כך מחכה ומצפה למילים הראשונות שלה.
כל פעם שהיא רעבה אני מחכה שאולי הפעם תגיד משהו שיישמע כמו בקבוק, או אוכל.
כל פעם שהיא בוכה אני מחכה שאולי הפעם תגיד משהו שיגרום לי להבין ישר מה היא צריכה ממני.. האם זה חיתול, אוכל, עייפות, סתם חיבוק אוהב של אמא.
ובכל זאת, אומרים לי שברגע שהיא תתחיל באמת לדבר, אנחנו רק נרצה שתשתוק. אני לא מאמינה שיכול להיות מצב כזה.
כבר היום היא מברברת בלי סוף.. אומרת דברים שנשמעים כל כך רציניים, אבל אין תרגום ולכם אבא ואמא לא ממש מבינים. לפעמים היא נקרעת מצחוק ואז אני חושבת שגם תינוקות מסוגלים לספר בדיחה. אם רק יכולתי לדעת מה סיפרה. אני בטוחה שהייתי צוחקת גם אני.
האהבה הטהורה ביותר בעולם. ויש עוד הרבה מקום כדי שהלב ימשיך להתרחב.
שלכם,
רומי