תשעה חודשים את נושאת אותו בבטנך, קורנת מאושר ומרגישה הכי מיוחדת בעולם, רגועה מאי פעם... על חווית ההריון המדהימה שלי
החיים שלי היו כל כך שונים לפני, רק שנה קודם לכן טיילנו, אני ובעלי, ברחבי הודו על גבי אופנוע "אנפילד" סגול, 7 חודשים במזרח, ללא כל דאגה, חופש מוחלט לעשות כל מה שאני רוצה מתי שאני רוצה, בלי מחוייבויות.
3 חודשים אחרי שחזרנו לארץ נכנסתי להריון. כשהמחזור התחיל לאחר כבר ידעתי שהוא שם, בתוכי, עוד לפני שעשיתי את הבדיקה. מאותו רגע ואילך הייתי הכי מאושרת בעולם, הרגשתי כמו שלא הרגשתי אף פעם, כל כך שמחה, מלאת חיים, יפה, מיוחדת. זה מדהים כל התחושות האלה, אפילו לאוכל יש טעם טוב יותר כשאת בהריון. ככל שעבר הזמן והבטן החלה לצוץ ולגדול החוויה רק התעצמה. ואז לילה אחד כששכבתי במיטה מנסה להרדם, משימה שהפכה להיות קשה מאוד משום מה בתקופה הזו, אולי ההתרגשות מנעה ממני שינה. בעודי שוכבת על הגב חשתי במעין דקירה קטנה בבטן, בהתחלה הייתי משוכנעת שזאת היד של בעלי שהייתה מונחת עלי שזזה ולא יחסתי לזה חשיבות. ואז...שוב! רגע רגע אמרתי לעצמי, זה הפיצפון שלי שזז!!!! ואז חיכיתי לעוד תנועה, וככה כל הלילה נשארתי באותה תנוחה מחכה לו...
ככל שהוא גדל בתוכי החיים שלי הפכו להיות החיים שלנו, ולמעשה הוא היה שותף פעיל בכל מה שעובר עלי, כל היום הייתי מדברת אליו ומספרת לו "מה אנחנו עושים", והוא היה עונה לי בבעיטות קטנות, בעיקר כשהוא היה רעב... אוי איך שנהנינו לאכול ביחד, עד היום אני נושאת עלי את השאריות... לפעמיםם כשהייתי מניחה את ידי על הבטן הייתי מרגישה איך הוא מגיע בדיוק לנקודה שבה אני נוגעת ונצמד לדופן הבטן כאילו מצמיד את הגוף הקטן שלו אל היד שלי ומתלטף בה. הייתי עושה לו נסיונות קטנים כאלה כשלא הייתי מרגישה אותו הרבה זמן, פשוט מניחה את היד על הבטן והוא היה מגיע...
אני זוכרת איך חיכיתו לו, ודרך אגב הייתי משוכנעת מההתחלה שזה בן, אין לי מושג למה, למרות שכל חיי חשבתי שתהיה לי בת ראשונה, אבל מרגע שנכנסתי להריון באופן לא מודע אפילו התייחסתי אליו כזכר. ממש כמהתי לגעת בו, לחוש אותו ולא רק מעבר למחיצה, לנשום אותו, הייתי חולמת עליו בלילות איך הוא שוכב עלי ואני מחבקת אותו חזק.
את החודש האחרון אין לי מושג איך העברתי, כבר נהייתי ממש כבדה וכל דבר שהייתי צריכה לעשות הפך למשימה מורכבת, וכבר לא יכולתי לחכות שהוא יגיע, יחד עם זאת התחלתי לחשוב על זה שאני אתגעגע מאוד לתחושה הזו של התנועה בתוך הבטן שלי, לתחושה שהוא חלק ממני. ואז לילה אחד, מוקדם מהצפוי בשבוע וחצי, הוא הגיע, וכשהניחו אותו על החזה שלי התחושה הייתה בדיוק כמו שחלמתי עליו חודשים לפני כן, הוא הסתכל לתוך עיני בתוך כל המהומה הזאת שהייתה בחדר בו ילדתי, וכאילו נרגע ועצם את עיניו וככה נחנו שנינו... עדיין כאחד
אדית
www.structure.co.il