ניגע קצת בנושא הרחב של "מעמד האשה ביהדות",ובמאמר זה נטפל בשאלה למה האשה לא יכולה להעיד.
אחד מהשאלות המדוברות ביותר,מצד המתענינים ביהדות,זה מעמד האשה ביהדות.
השאלה מגיעה על רקע שיש כמה דברים בתורה שלכאורה נראה מהם כי מעמד האשה פחות ממעמד הגבר,וגישה זו לא מסתדרת עם תרבות המערב הדוגלת בשוייון בעולם,שויון בין האומות,בין הגזעים ואף שויון בין המינים.
יש הרבה מה לכתוב בנושא זה,ואין מקום ביריעה אחת לפרוש את כל מה שיש לכתוב בנושא.
נתמקד על כן רק בשאלה אחת,בהלכה אחת בתורה,הגורמת לאנשים לחשוב,כי ביהדות מעמד האשה נחות ממעמד הגבר.
ההלכה היא כי אשה פסולה לעדות,שתי גברים כשרים להעיד על אדם שחייב לחבירו כסף,על אדם שהזיק וצריך לשלם,ועוד הרבה דברים מוכרעים על פי שני עדים, אבל רק על פי שני עדים גברים,שתי נשים פסולות להעיד.
רבים רואים בזה הפליה לאשה,ננסה לענות על שאלה זו.
לפי ההלכה עדות,אינה רק זכות אלא גם חובה, אדם היודע להעיד לחבירו על דבר מסוים שמישהו חייב לו ואינו מעיד לו, וכדומה, עובר בכך על איסור.
האיסור בנוי על כך,כיון שיש לו "זכות"להעיד,ויש בכוחו לעזור לחבירו,עליו לעזור לחבירו.
לאור זאת ניתן לומר,שבעיקרון לא היה כל סיבה לא לתת לאשה "זכות"להעיד,אלא שאם יהיה לה זכות להעיד ממילא יהיה לה גם "חובה" להעיד, והתורה לא רצתה לחייב את האשה להעיד,כמו שהתורה פטרה את האשה מהרבה מצוות, כיון שהם יכולים להפריע לתפקידה המיוחד בעולם,כך התורה לא רצתה לחייב את האשה להעיד כיון שחובה זו מנגשת עם מטלות אחרות שמוטלות עליה.
יוצא א"כ שההיפך מהמחשבה הפשוטה הוא הנכון,דוקא בגלל שמוטלים על האשה תפקידים חשובים שהם עולים על החובה להעיד לא רצתה התורה שהאשה תעיד.
למעשה יש עוד תשובות לשאלה זו,אבל אין כאן המקום להאריך,רק נוכל ללמוד מזה שלא כל אי הבנה שיש לנו בתורה מיד נסיק מסקנות וטענות ח"ו נגד התורה,כי "על כל שאלה יש תשובה".