תורת האישיות - על פי התיאוריה המובאת בסיפרו של שלמה שוהם "אישיות וסטייה". תורת האישיות מחולקת לשני וקטורים.
תורת האישיות מחולקת לשני וקטורים:
וקטור האיחוד (טנטלי) ווקטור פירוד (סזיפי).
וקטור האיחוד משמעותו הזדהות היחיד עם הרבים, כמיהה לביטוי אישי בתוך היטמאות בסמלים.
וקטור הפירוד מנוגד לו. אם וקטור האיחוד זה ע"י היטמאות, בוקטור הפירוד יש דגש על התבודדות. בשני המצבים אנו מנסים להתייחד. היטמאות זה משהו פאסיבי, ווקטור הפירוד זה אקטיביות, אתה מבודד את עצמך, מפריד את עצמך מהחברה.
שלבי התפתחות האישיות:
1. הלידה - אנו נולדים ומתחיל להיווצר האגו, האישיות. אנו נזרקים אל עבר המוות בלידה וזה השלב הראשון בהתפתחות האישיות. תהליך הלידה מעבר פתאומי ממקום מוגן שהינו הרחם, אל הסבל. מאבק וחשיפה לאלמנטים בתוך הרחם. הלידה זה התהליך הקשה ביותר שאנו עוברים אך לא זוכרים זאת.
2. תהליך שני של התפתחות האישיות – גיבוש האגו ע"י גבולות האני. עד גיל שנה, שנה וחצי. מתחלק לשני חלקים: שלב אוראלי מוקדם ומאוחר. במוקדם אנו נולדים לעולם עם תחושה שאנו חלק אינטגרלי מהעולם והעולם חלק מאיתנו. הכל נראה לנו אחד אך זה לא כך במציאות, ואז אנו פתאום מתנגשים בקירות או צריכים לבכות כדי לקבל אוכל. המזון לא אוטומטי. השלב האוראלי המאוחר בא אחריו. העולם שונה ממה שחשבת. אתה כבר לא מרכז העולם.
3. שלב החיברות (סוציאליזציה) – מגיל קטן ועד סוף החיים. אנו רוצים להתחבר ולהיות חלק מהחברה. תהליך זה אנו עוברים כל החיים וזה מתחיל מהתקופה שאנו גדלים במשפחה, מכניסים אותנו לנורמות. בין אם המשפחה בין אם בגן, ביה"ס, צבא... ואז אנו נעשים אזרחים מן השורה – אנו עושים מה שנורמות החברה מצפות מאיתנו. ע"פ שוהם זו הסיבה שאנו בד"כ מזדהים עם החריגים והסוטים (האופנובנק, פיקאסו). וזה בגלל שהחריג לא מציית לנורמה ובגלל שאנו כל הזמן מתנהגים נורמטיבית ולכן בסתר מעריצים אותו.
שלושת תהליכים אלו מבטאים פירוד (בלי קשר לוקטור הפירוד). אם בבטן היינו בתחושה שאני מרכז היקום, אז פתאום נולדים ועוברים תהליך שמראה לנו שלא כך. אבל בגלל מה שחשנו בתחילה, אנו כן רוצים להתאחד. כל החיים אנו עוברים תהליכים של היפרדות ובעצם מנסים להתאחד (נישואים למשל זה ניסיון לאיחוד). לעבור בדיוק את ההפך ממה שקורה לנו. איך זה מתבטא? ע"י הוקטורים.
שאיפת האיחוד הכי גדולה וקיצונית שלנו זה ביטול הלידה.
השאיפה הבולטת השניה לאיחוד היא ביטול גבולות האני. רואים את זה לדוגמא במחלות נפש – סכיזופראניה (הבדל בין הרגש והשכל). יש שם אובייקט אחד וזהו. אין הפרדה.
השלב השלישי זה ניטרול ההפרדה החברתית. למשל ע"י פשיעה. אנו לא מקבלים את הנורמות ופועלים כרצוננו. במדינת עולם שלישי אין חוק ובמדינה מערבית אנו כפופים לחוק. ולכן אצלנו פשיעה זה חריג. כל החיים אנו שואפים להתאחד ושאיפה זו הכי פחות קיצונית ברגע שאו מקבלים את הנורמות החברתיות או מתנגדים להם. יש לנו 3 שאיפות התאחדות. בנוגע לנורמות – יש לנו את הוקטורים שפועלים כאן. בתוך מימד האיחוד נמצאים הוקטורים שמתחילים לעבוד. בשאיפה הזו של הוקטורים אנו יכולים לקבל את הנורמות או לא לקבל. בד"כ מי שלא מקבל את הנורמות למשל בנוגע לזוגיות – מי שרוצה לחיות לבד נחשב סזיפי (וקטור הפירוד), חריג.