קרימינולוגיה עוסקת במערכת יחסים בין נורמות חברתיות לצורת ההתנהגות שלהן. איזכורים של התנהגות חריגה בעת העתיקה מופיעים בכתבים קדומים...
קרימינולוגיה עוסקת במערכת יחסים בין נורמות חברתיות לצורת ההתנהגות שלהן. איזכורים של התנהגות חריגה בעת העתיקה מופיעים בכתבים קדומים והם ייחסו לשדים או לאלים את הסיבה להתנהגות זו. הם טענו שהם רוחות שיוצרות התנהגות זו. שיטות הטיפול העיקריות היו גירוש רוחות – תפילות, לחשים, שיקויים. היו רופאי אליל.
רואים שתפיסות פילוסופיות ורפואיות קדומות דיברו על התנהגויות חריגות כמשהו שבעצם ברור שהאדם לא אחראי להתנהגות זו. הם אמרו שהאנשים לא לגמרי אחראים אלא יש פה משהו שקשור להתנהגות הלקויה ולכן לא צריך להעניש אותם כמו שמענישים בני אדם נורמליים. חובת הטיפול גם על הקהילה. זו תפיסה שמחלחלת לתוך התרבות שלנו.
הדבר הזה מעלה בפעם הראשונה את סוגיית אי השפיות כהגנה משפטית וכל הנושא של התפיסה היוונית שרואה סביבה נעימה כבעלת ערך טיפולי – קונצרטים, ריקודים, מסאג''ים. בהרבה מקרים בגלל התפתחות הטכנולוגיה נוצר ניכור. התוצאה של הניכור של הזנחה של חמימות בסיסית. לכן יש פריחה אדירה של מסאג''ים, ספא וכד''. השפעה נעימה גם של הסביבה וגם של הטיפול זה דבר מאוד חשוב.
הדמות הבולטת בימי הביניים היה איבן סימא שכונה נסיך הרופאים וחי ב – 1980 וטיפל בחולי נפש בצורות ייחודיות.
במאה ה – 15 יש תופעה של ציד המכשפות: פרסום ספר איך לתפוס ולזהות מכשפות.בד"כ המכשפה היתה דמות חריגה עם סימנים מאפיינים והיה עליהן תיוג.
בראשית תק'' הרנסאנס יש מעבר לתקופה מדעית ומתחילה מגמה שמדגישה את העניינים שנוגעים לאדם. היה רופא שאומר שהדברים האלה זה משהו שלא דיבוק אלא מחלה וכך יש לטפל בו. יש פה תפיסה שרואה בחריגות בעיה שיש לטפל בה. יש במאה ה – 16 נזירה שלימים הוכרזה כקדושה וחוללה מהפיכה רעיונית – לקחה קבוצת נזירות שלקו בדיבוק וטוענת שהן כמו חולות. עם תחילת הבנה זו מחלחלת לתוך המודעות ההכרה שאולי אם יתייחסו לאנשים אלו בצורה אחרת, זה ייטיב עימם ומצבם ישתפר. אז גדל מספרם של בתי מחסה שמטפלים בדרך של אהבה ועדינות וחמלה ולא בצורת הצגתם בחלון הראוה.
במאה ה – 18 מתחילה רפורמה הומניטרית. יש מנהל בי"ח בפריז שנקרא פינל והוא מנסה להסיר את כל השלשלאות שכבלו אותם ולהתייחס אליהם כמו לבני אדם ולא כמו לחיות. התוצאות חוללו ניסים. גם במקרים הקשים ביותר ניתן היה לשלוט בהם.
התג של הסוטה והעבריין עבר שינוי בהיסטוריה האנושית. בעקבותיו שונו כל צורות הענישה והסנקציות. בהתחלה היתה זהות בין פושע שפגע בחבר לבין כזה שפגע באל – שניהם נחשבים לטמאים. אח"כ מתחילה הבחנה בנושא זה ובשלב מאוחר יותר יש מעבר מדגש על העבריין למעשה העבירה.
בתקופה הקלאסית העיסוק המרכזי הוא שאלת תפקידו של החוק הפלילי, דרכי הענישה והמדיניות שלו.
מי שנחשב לאבי הקרימינולוגיה – צזריה דקריה שכתב את הספר "עבירות ועונשים" ב – 1764. הוא מדבר על מספר הנחות: הוא אומר שהחוקים צריכים להיות מנוסחים כך שיביאו את האושר למספר הגדול ביותר של אנשים. הוא מנסה להטיף לאחידות בענישה, כך שכל אחד יוכל לכלכל את צעדיו ולדעת.
ג''רמי בנתהאם, פילוסוף אנגלי, ממשיך בקו זה ואומר שיש שני אדונים בטבע – כאב ועונג. הוא אומר שהאדם שוקל בצורה רציונלית את הדברים ויש להתאים את העונש לעבירה כדי לעשות אותה פחות אטרקטיבית.
עם הזמן, המהפיכה התעשייתית, גידול בחברה וכד'', יש צורך לסדר והכוונה באוכלוסיה. יש פה דילמה: מצד אחד, אם כל אחד היה רוצה לעשות מה שרוצה יש לכ"א יצר שמדחיק אותו בחיי היומיום כדי שיהיה סדר חברתי. כשיש לך זהות מסוימת אתה חלק ממערכת, אבל אתה לא נטול זהות, יש לך תפקיד. הרבה פעמים הדברים הללו קצת הולכות לאיבוד. למשל, ר'' קולקוסקליין – לבושים אותו דבר עם מגבעת על הראש ובעצם נטולי זהות.
במאה ה – 19 מגיעה האסכולה הפוזיטיביסטית – לומברוזו היה רופא צבאי איטלקי וחקר גולגלות ומבני גוף של חולים ,רוצחים, שודדים. הוא גילה אנומליות במבני הגוף שלהם והסיק שהרוצח הוא טיפוס אטביסט – שלב התחלתי מוקדם שלא התפתח למה שאדם רגיל מתפתח. יש מצב שמאפשר סטיה, אך צריך טריגר שידליק את הדברים. לא מספיק רק העניין הביולוגי.
מה זה עבירה?
התנהגות שהמחוקק החליט שבנסיבות מסוימות אסורה וקובע עונש. הש'' אגרנט אמר שזה רשימה של איומים.
כל עבירה בחוק הפלילי בתקופה אחרת היתה מקובלת. הדברים הללו משתנים מחברה לחברה ומתקופה לתקופה. עד לאחרונה, יחסים הומוסקסואליים היו נחשבים לעבירה. ניסיון התאבדות בארץ היה נחשב לעבירה עד 1996 (3 שנות מאסר).
מה זה סטייה?
משהו בלתי שכיח מבחינה סטטיסטית??
אקסצנטריות זה לא עבירה פלילית וגם לא פשע, אבל בהרבה מקרים היחס של החברה לחריג הוא יחס מראש ששולל התייחסות נורמטיבית, הוגנת אל האחר. מראש מתייגת אותו כשונה ואח"כ לך תוכיח שאתה בסדר.
רואים שבמשך השנים יש שוני רב ודינמי בהתיחסות לגבי סטייה. האם סטייה היא משהו מחוייב? האם כל בן להורים סוטים מחויב שהוא גם יהיה סוטה? עבריינות היא מקרה פרטי של סטייה חברתית. סטייה בכלל יכולה להתבטא בהרבה אופנים. הכיוון של הסטייה הוא גם חשוב. בצד אחד של הרצף הסטייה כלפי אצמי ובצד השני כלפי אחר. בן אדם מסוים יכול להתנכר כלפי עצמו ואז יכול להיות הומלס.