האם בשוק התאגידים, המובנה על בסיס של הסכמה הדדית והתקשרות חוזית בין גורמים כלכליים, יש מקום לכפות על הצדדים סטנדרטים של צדק?
מידע הוא תנאי לכל תמחור יעיל ומאפשר למשקיע הפוטנציאלי לקבל החלטות רציונליות. היפותזת השוק היעיל גורסת כי מחירי ני"ע הנסחרים בבורסה משקפים את ערכה של החברה ואת כל המידע אודותיה. כל מידע שהוא בעל משמעות לשוק ההון יגיע לידי גילויו ע"י כוחות השוק עצמם. מחיר המניה הנסחרת בשוק נקבעת למעשה ע"י מומחים, שהם שחקנים חוזרים, ועל כן מהימנות המידע הנמצא בידיהם גבוהה. ניתן לטעון בנוסף, כי כוחות השוק יאלצו את החברות לגלות לשוק מידע על ערכה של החברה ע"מ למשוך משקיעים, והמשמעות היא שהשוק מאזן את עצמו. איסטרברוק ופישל דוגלים בגישה דה-רגולטיבית בתחום התאגידים, בטוענם כי השוק מספק מנגנון משטר אלטרנטיבי אפקטיבי, המייתר את חסות המשפט. שוק התאגידים מבוסס על התקשרויות כלכליות רצוניות בין פרטים אשר מתמחרים סיכונים. הציבור הרוצה לקחת את הסיכון נבון דיו לתמחר זאת, כי בסופו של יום מדובר בסיכון כלכלי גרידא. אך אם בשיקולי יעילות כלכלית עסקינן, הרי שחיפוש עצמאי של מידע ע"י כל משקיע בנפרד כרוכה בעלות גבוהה, שאיננה משתלמת מזווית ראייה כוללת. דווקא בשל שיקולים של יעילות כלכלית (קולקטיביזציה של עלויות), שהם בסיסו של שוק התאגידים, ניתן להצדיק התערבות רגולטיבית בנושא של זרימת מידע בשוק ההון. ברם, השיקולים ביסודה של הסדרה שכזו, אל להם לחרוג מתכליתם הטבעית של תאגידים, דהיינו יעילות כלכלית. מקריאה ביקורתית של החוק והפסיקה בתחום, ניתן לזהות מגמה פטרנליסטית של הגנה על צדדים חלשים, מתוך נקודת מוצא כי מדובר כאן בחוזה צרכני, שלצד אחד יש את הידע, וכדי לגרום למצב כוחות שוויוני יותר, מחייבים את בעל הידע לגלותו. עבירה על חובת הגילוי גוררת בעקבותיה סנקציה פלילית של מאסר. האם ענייננו בחיפוש אשם והטלת אחריות, בניסיון להרתיע או לחנך? האם בשוק התאגידים, המובנה על בסיס של הסכמה הדדית והתקשרות חוזית בין גורמים כלכליים, יש מקום לכפות על הצדדים סטנדרטים של צדק? והאם אותם סטנדרטים אמורים ליטול את מקומם של הכוחות הכלכליים הטבעיים הפועלים בשוק?